מה עושים כשמתגעגעים להודו ?
מאת טלי אלוש-אבן
שמי טלי, ואני אנידיאהולית.
שנים שהודו לא עניינה אותי בכלל. טיילתי בצפון אמריקה, מרכז אמריקה, אירופה, צפון אמריקה, עם המשפחה ובלי, ואז קרה משהו…. ומאז (כבר 12 שנה) הודו עלתה למקום הראשון מבחינתי, ואני בתכנון תמידי של ״לאן אסע הפעם״. פתחתי את השנה בטיול עם חברה לפינה הנידחת של צפון מזרח הודו ״שבע אחיות״, ובסוכות ובנובמבר יוצאת עם קבוצות לקרלה – היפה והירוקה שבמדינות הודו. כשחושבים על ״טיול להודו״, כל אחד מדמיין משהו אחר: מטג׳ מהל, הימאליה, מקדשים עתיקים, עוני, לכלוך, חופי ים, מסיבות, טרקים – והכל נכון. זה קצת כמו לומר ״טיול לאירופה״ שאומר הרבה דברים שונים להרבה אנשים. אבל מה שאני רוצה לשתף כאן זה לא המלצות על מקומות מגניבים לטיול הבא, אלא מה עושים כשמתגעגעים לתת היבשת ההודית!
יש לי קבוצת ואטסאפ עם כמה חברות מכורות גם כן ״המתגעגעות להודו״. מדי פעם נפגשות לראות סרט בוליוודי, לבקר בחנויות שמוכרות מצרכים הודים (יש בשוק בנתניה חנות מעולה), והכי אוהבות לשים מוזיקה הודית ברקע ולהכנס למטבח כדי לבשל יחד. לאחרונה אני הכי נהנית לבשל אוכל של דרום הודו, אולי בגלל הביקורים שלי בקרלה והצפי לביקור הבא. המטבח הדרום הודי מלא בתבלינים וחומרים מגוונים שנותן לתבשילים עושר רב של טעמים ומרקמים. מדוסות פריכות ואידלי רך ועד סמבאר חריף וצ’טני מתובל, בבסיס תמיד יש אורז, עדשים ומבחר ירקות, וכמובן דגים ופירות ים. התבלינים הארומטיים כמו זרעי חרדל, עלי קארי , כורכום ותמרינדי מביאים טעם עמוק לכל מנה, וחלב קוקוס וקוקוס מגורר (לצערי רק יבש בישראל) מוסיפים טוויסט קרמי וטרופי.
עלי קארי, הידועים מבחינה בוטנית בשם Murraya koenigii, הם לא מזכירים שום דבר ממה שאנחנו מכירים כ״קארי״. הם עלים ארומטיים שמופיעים בהרבה מהתבשילים של דרום הודו. יש להם טעם מאד מסויים, קצת הדרי, מעט מריד, ומעצימים את הטעם של כל תבשיל. כמו רבים מהצמחים הגדלים בקרלה, גם לעלי קארי תכונותו רפואיות (רפואת האיורוודה – הרפואה ההודית – נדבר על זה בפוסטים בהזדמנות אחרת). עלי הקארי עשירים בנוגדי חמצון, ברזל, ויטמינים, מסייעים לעיכול, משפרים את בריאות השיער והעור והם גם אנטי מיקרובילאיליות. בקיצור – שווה לשלב אותם!
השאלה הנשאלת – איפה משיגים אותם???
אני הצלחתי למצוא שתיל, וגדלים אצלי 2 שיחים / עצים בגינה. אחד מצליח מאד, ירוק ויפה, השני קצת עצוב. מסתבר ששמש ישראלית מלאה לא מומלצת… אבל אם אין לכם בגינה, ואתם לא גרים קרוב אלי, בעונה (קיץ, סתיו, תחילת חורף), אפשר למצוא אותם בחנויות של הודים, שיש ברוב העלים הגדולות במדינה.
בקיצור – תתחילו לשלב. ברגע שמבשלים איתם, הבית מתמלא בריח נהדר, אפשר לעצום את העיניים ולהרגיש קרלה!
אני גם מאד אוהבת לקרוא ספרים על הודו, או שמתרחשבים בהודו. הספר האחרון, שנקרא במסגרת הבוק קלאב שלי (אנגלית בלבד), ספר שרובו מתרחש במדינת קרלה וקצת בטאמיל נאדו השכנה. ספר נהדר (!) ומומלץ – The Covenant of Water / Abraman Verghese. כשהבוק קלאב שלי נפגש (קבוצת נשים שקוראות ספרים יחד כבר מעל 15 שנה) כדי לדבר על הספר, תמיד המארחת מכינה ארוחת ערב ברוח הספר. ניחוש אחד אצל מי התקיים המפגש האחרון…
אז מה היה בתפריט? פתחנו עם חטיפים שרכשתי אצל יאסו טעמים, קוקטייל פינה קולדה (לא ממש הודי, אבל טעים!), ועברנו לשאר המנות: אורז בלימון, ת׳ורן של שעועית ירוקה, סמבאר וקארי דגים, יחד עם צ׳טני של כוסברה וקוקוס. לקינוח, הכנתי פאיאסאם מJackfruit (בספר הרבה סופר על עץ של Chakka – שמו בשפה המקומית של ה- Jackfruit). משתפת כאן את הלינקים למתכונים.
- South Indian Lemon Rice (בערך המתכון…)
- Green Bean Thoran
- Sambar
- Fish Curry – מתכון מספר India Cookbook / Pushpesh Pant
- Jackfruit Payasam
תרצו לשמוע עוד? מזמינה אותכם להצטרף לטיול הבא לקרלה הירוקה, ואם לא, כנסו למטבח ותתחילו לעבוד!
טלי אלוש אבן
מדריכת טיולים מיוחדים לאנשים שמחפשים טיולים מיוחדים ושונים.
טלי אלוש-אבן, מטפלת בכירה באיורוודה ומורה ליוגה. בעבר מילאה טלי תפקידים בכירים בעולם ההייטק. כיום טלי משלבת ומיישמת את חוכמת האיורוודה והמזרח עם חיים בריאים ומאוזנים.
